טכנולוגיה הלומדת להרגיש: לידתה של הפרסונליזציה הביולוגית

המגמה: טכנולוגיה הלומדת להרגיש: לידתה של הפרסונליזציה הביולוגית

מוגדרת כמגמה מתחזקת - 2030 - 2040

בעשורים האחרונים התרגלנו לדמיין רובוטים כעצמים קשיחים: זרועות מתכת, שלדות אלומיניום ושבבי סיליקון. אך בפועל מתפתחת מציאות שונה. הרובוטים החדשים עשויים גם מחומרים רכים, גמישים ואף ביולוגיים: פולימרים מתכלים, חומרים מבוססי תאית ולעיתים רכיבים שמקורם במזון. המכונה כבר אינה בהכרח גוף זר ונוקשה, אלא מערכת היכולה להשתלב בסביבה ואף בגוף האדם.

אחת המגמות המרכזיות היא אלקטרוניקה מתכלה. במקום לייצר מכשירים שמצטברים כפסולת מזהמת, מפתחים רכיבים שמתפרקים לאחר סיום השימוש. קיימים ניסויים בסוללות ובחיישנים מחומרים טבעיים, ואף ב"רובוטים אכילים" המבצעים משימה בגוף ומתכלים ללא נזק. תפיסה זו מגדירה מחדש את מושג המכונה: לא אובייקט קבוע וקשיח, אלא מערכת זמנית, מותאמת הקשר, המשתלבת בגוף ובטבע. בתוך שינוי זה בולט תחום העור האלקטרוני והננו רשתות. מדובר בשכבות דקות וגמישות במיוחד, הניתנות להדפסה ישירה על העור. הן מכילות חיישנים זעירים המזהים מתיחות ושינויים חשמליים וכך מתרגמות תנועה למידע. באמצעותן ניתן להבין כיצד האצבעות זזות, כיצד מפרקים מתכופפים ומהו מנח הגוף במרחב. יכולת זו, הקרויה פרופריוספציה, מאפשרת למערכת "לחוש" את המשתמש.

המשמעות העמוקה יותר נוגעת לפרסונליזציה. בעזרת בינה מלאכותית, המערכות אינן מודדות רק מדדים כלליים אלא לומדות את הדפוסים הייחודיים של כל אדם: אופן התנועה שלו, תגובתו לעומס, וקצב ההתאוששות. כך נוצרת חתימה פיזיולוגית אישית. בניגוד להתאמה דיגיטלית המבוססת על הרגלי גלישה, כאן מדובר בהתאמה הנשענת על נתונים ביולוגיים חיים. תותבת יכולה להתכוונן לרגישות הספציפית של המשתמש, מערכת שיקום יכולה לשנות תרגול בהתאם לעייפות ממשית, וניטור רפואי יכול להיות מותאם למאפייניו האישיים של המטופל ולא לסטטיסטיקה כללית. במקביל מתפתח תחום הקסנובוטים והאנתרובוטים: מבנים זעירים הנוצרים מתאים חיים, לעיתים מתאי המטופל עצמו. שימוש בתאים אישיים מפחית סכנת דחייה ומאפשר טיפול מותאם ברמה חסרת תקדים. כאן ההגדרה של "רובוט" משתנה: לא החומר קובע אלא היכולת לתכנן התנהגות אוטונומית. גם זו צורה של פרסונליזציה עמוקה, הפועלת ברמה התאית.

שינויים אלו מחייבים חשיבה מחודשת על חינוך טכנולוגי. מעבר ללימוד תכנות, יש צורך בהבנה של מדע חומרים, ביולוגיה, אלקטרוניקה ואתיקה של נתונים. תלמידים עשויים לבנות חיישנים, לנתח אותות ביולוגיים ולדון במשמעויות של איסוף מידע אישי. ייתכן שבעתיד מערכות למידה יתאימו קצב ומשימות לפי מדדים פיזיולוגיים, בכפוף לכללים אתיים ברורים.

המעבר לרובוטים רכים ולעור אלקטרוני אינו רק חידוש הנדסי. הוא מסמן תנועה לעבר טכנולוגיה אישית באמת: כזו הלומדת את האדם ברמה פיזית, מסתגלת אליו ומותאמת לו. 

המידע מסתמך על  Futures Platform