סלאשריות | יוני 2025

כל תנועה בנפרד - והכול ביחד, מתהווה לאיזו מכונת ״גם וגם״ מופלאה שהיא אנחנו.

ד״ר סוס קרא לזה ״אבקנ-ברש-שטיפ-בריק״, המצאה גאונית - ומיד מתנגנת לי בראש הפרסומת משנות התשעים ״גם משחת שיניים וגם מי פה״. 

כי למה לבחור אם אפשר למקבל? אולי בעצם החיבור הזה הוא כוח שלא יכול להתקיים כשאנחנו בוחרים רק ׳נתיב אחד׳, כשאנחנו נכנעים לתכתיבים מקצועיים חד-ממדיים? כמו חבל שזקוק לליפוף איבריו כדי להתחזק? אולי המחלפים האלו ביציאה מהמנהרה חיים בתוכנו ולא רק אנחנו על גביהם? אולי אנחנו בעצמנו ״ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות״?

הסיבות שהובילו להתפתחות ה"סלאשרים" כוללות בין היתר:

• שינויים בשוק העבודה: עלייה בעבודה עצמאית (Freelance), כלכלת הגיג (Gig Economy) והצורך בגמישות.
• רצון בגיוון וסיפוק: אנשים רוצים למצות מספר כישרונות ותשוקות ולא להיות מוגבלים לתחום אחד.
• ביטחון כלכלי: פיזור הסיכונים על ידי הסתמכות על מספר מקורות הכנסה.
• טכנולוגיה: כלים דיגיטליים ואינטרנט מאפשרים לעבוד מרחוק ולנהל מספר פרויקטים במקביל.

*** רגע רגע רגע, אבל איך באמת אומרים את זה בעברית? 

(פנינו לאקדמיה ללשון העברית…)

תלמידים מגיעים עם ריבוי זהויות כספורטאים/מוזיקאים, ומשלבים למידה פורמלית לצד פרויקטים, ואילו מנהלים הם סלאשרים בבסיסם, המשלבים ניהול פדגוגי, פיתוח צוותים, קשרים עם הקהילה ועוד. 

יש לציין כי גם סלאשריות בתוך המערכת לעתים נובעת מכורח המציאות; מחסור חריף במורות ומורים במערכות חינוך ברחבי העולם מחייב מעבר להוראה רב-תחומית או באשכולות. בצומת זו פוגשת תופעת הסלאשריות התנגדות מצד אלו הרואים בתחום הדעת שלהם פרופסיה ורואים במעבר להוראה בין-תחומית או רב-תחומית פיחות בזהות המקצועית וניסיון לתקן את בעיות המערכת תוך פגיעה בהם. 

עם זאת, לרוב כשמדברים על סלאשריות בחינוך הכוונה היא לתופעה הולכת ומתגברת של אנשי חינוך שכבר לא רואים בהוראה פרופסיה בלעדית. הזהות המקצועית שלהם מרובדת ויש להם מערך ציפיות שונה משוק העבודה. הם מבקשים ללמד רק חצי ולפעמים שליש משרה, ובשאר השבוע עובדים בתחומי עיסוק אחרים.  

הכרה בסלאשריות ובריבוי זהויות חיונית למערכת חינוך שתהיה רלוונטית לעולם דינמי ומשתנה. יש ליצור סביבות למידה מותאמות התומכות בזהויות מגוונות של תלמידים ומורים, ולעודד גמישות תפקידית והלך רוח "סלאשרי" בקרב צוותי חינוך. 

מאות שנים לאחר מכן, עם הקמת האוניברסיטאות המודרניות וצבירת עוד ועוד ידע אנושי, החלה להיווצר חלוקה אקדמית של הידע. נוצרו מדעי הרוח ומדעי הטבע, ולאחר מכן גם מדעי החברה, ובתוכם פיזיקה ומתמטיקה, גאוגרפיה והיסטוריה, תורת המשפט ועוד ועוד. 

השריד האחרון לכך שכל הידע מעוגן במקום אחד נשאר על התעודה שאותה מקבלים בעלי ובעלות תואר דוקטור עד היום, ועליה כתוב: ״דוקטור לפילוסופיה״. פילו-סופיה. ביוונית: אהבת החוכמה. אהבת הידע באשר הוא. 

וכאשר הידע התפצל לתחומים ולתתי תחומים, גם שוק העבודה הלך בעקבותיו ודרש התמקצעות והתמחות. שני תהליכים מקבילים תרמו לכך: שקיעת הדת הביאה לכך שיותר ויותר אנשים חיפשו משמעות במקום אחר, ומצאו אותה בעבודה שלהם. חריצות והתמחות בעבודה החליפו מסירות דתית.

ובמקביל, עליית הקפיטליזם, המהפכה התעשייתית והמעבר לייצור המוני חייבו תחומי מומחיות מדויקים. חברות ענק היו זקוקות לפועלים בעלי מיומנויות וכישורים ספציפיים ומוגדרים. מודל ההצלחה שלהן נשען לא על כוח אדם ש״עושה גם וגם״, אלא על מומחים ״רק ב-״. אלא שכיום דומה כי המודל הזה כבר לא מספק ערובות להצלחה והוא מפנה אט אט את מקומו לצורות אחרות. 

סִִינַַי ועוֹקֵר הָרִים הם שני כינויים לתלמידי חכמים בתלמוד: הראשון מבטא בקיאות ורוחב ידע, והשני מבטא חריפות, התעמקות והתמקצעות (ושולי רנד באותו נושא). 

לידו היה עץ נוסף, שסבי עטף ברכות נחושה. הוא ידע שהאומנות הגלומה במלאכת ההרכבה טומנת בחובה את ההבנה שכדי שחיבור יישא פרי, נקודת החיבור היא החשובה ביותר. 

מילים שקטפתי ממנו:

״נדרשות עיניים פקוחות, הן איברי הריבוי״
״בלי חיבור טוב לקרקע הוא לא יחזיק, בלי לב רך הוא לא יקבל״
וכמובן - “הסבלנות נושאת פרי״ 

היום אני חושבת על ההקבלה הזו במובנים נוספים - מה נדרש מהגזע שנושא עליו זן חדש, כמה עמיד הוא צריך להיות, מחובר עמוק לקרקע, יציב, בעל יכולת ריפוי - כדי לשאת עליו זן חדש ולהצמיח בכוחות משותפים פרי חדש. 

אני מדמיינת מה קורה שם, מתחת לליפוף הבד שאוחז את שני הענפים - איך הסיבים מתאחים עד שאי אפשר לדעת מה שייך למי, עד שהם הופכים לאחד. 

סגסוגת משגשגת. 

אבל כיום אנו עדים לשינוי תפיסה: הנגישות לידע מקצועי נהייתה קלה הרבה יותר מבעבר. אנשים כבר לא מזהים את עצמם עם מקצוע אחד, פרופסיה שאליה הם מתמסרים במלוא העוצמה. אנחנו כבר לא רק מורים או רופאות או נגרים. רובנו גם פחות סומכים על אותם בעלי מקצוע כקובעי דעה בלעדיים. הנגישות לידע בעידן האינטרנט, ויותר מכך בעידן הבינה המלאכותית, הופכת את כולנו למומחים אבל גם פותחת בפנינו אפשרות להגדיר את עצמנו מחדש. היא הופכת את כולנו לאנשי ה"גם וגם״. 

האם התהליך הזה חיובי או שלילי? האם הוא מביא עמו בשורה מרעננת או רידוד של המקצוענות? ייתכן שאלו שאלות מיותרות, כי שוק העבודה פשוט מתאים את עצמו לתהליכים החברתיים והטכנולוגיים. מה שהיה נכון בזמנו - להיות מורה במשרה מלאה ומהנדסת מגיל 26 ועד הפנסיה - ייתכן שכבר אינו רלוונטי. אולי זוהי תפיסה מיושנת של החברה ושל הכלכלה שלנו. 

יכול להיות, שהמתכנתת כבר לא רוצה להגדיר את עצמה כל חייה רק על פי יכולותיה לפתור באג. והמורה? הוא מאוד אוהב את החינוך אבל לא מעוניין רק להיות מורה.  

השינוי לו אנו עדים היום הוא לא רק כלכלי, תעסוקתי וטכנולוגי, הוא גם שינוי זהותי עמוק באופן שבו הדורות הקרובים יגדירו את עצמם. זהות שהיא הרבה פחות קבועה ואחידה והרבה יותר נזילה, מרובדת ומשתנה. 

קראנץ׳ עם רוטב, רכוּת עם חספוס. יש מטבחים שיחברו טעמים מעולמות שונים ויקראו לזה פיוּזֶ׳ן.
התרגלנו לחשוב ש"לא לדעת לבחור" זה חיסרון, אבל תרשו לי רגע לנסות לטעון אחרת. לפעמים הכול עניין של מיתוג (או תיוג), למשל: האם ילדה ״עקשנית״ יכולה גם להיות ״בעלת דעה״ או ״עומדת על שלה״? וכך גם בחירה בכמה מקצועות במקביל יכולה להיות ״סקרנות״, ״תיאבון״, ״יצירתיות״ ולא ״חוסר החלטיות״ או ״חוסר מקצועיות״.

יעידו כמה מחבריי הטובים, שאני מתקשה להגדיר "מה אני עושה". תואר ראשון בתחום אחד, תואר שני בתחום שונה לחלוטין, תחום העניין העיקרי שלי בכלל מעולם אחר - ולזה אני מחברת תבלינים לפי הטעם…  אז אין לזה כותרת אחת, ולמרות שאני עוסקת לא מעט בניסוח, אני מוצאת את עצמי מתפתלת ומחברת בתשובתי מילים לא קשורות - יש שיגידו אינטרדיסציפלינריות או ברוח ה״סלאש״ - בחינוך של העתיד קוראים לזה ׳כשירות טרנספורמטיבית׳. כשירות העתיד - יצירת ערך חדש. תזכרו איפה קראתם על זה.  
זה לא מסוג המקצועות שניתן למצוא בלוח הדרושים; זו לא מנה בתפריט - זה מקצוע שאדם רוקח לעצמו, חיבורים שרק הוא יכול ליצור, מהמאוַויִּים שלו - טעמים ייחודיים לו. הערך הייחודי שלו בעולם. 

הגדרה מחודשת של תוחלת החיים: הארכת תוחלת החיים תייצר "פרקי חיים" מקצועיים. טכנולוגיות למידה מואצות יאפשרו "אתחול מחדש" של כישורים ורכישת ידע בתחומים חדשים, כשהלמידה תהפוך למתמידה ולא מוגבלת למוסדות פורמליים.

פרדיגמות כלכליות חדשות: כלכלת יוצרים, Web3 וארגונים מבוזרים (DAOs) יאפשרו מודלים חדשים. סלאשרים יהיו יזמים, יצטרפו לפרויקטים גלובליים, יקבלו תגמול בטוקנים ויהיו שותפים בהחלטות.

טשטוש גבולות מציאויות: מציאות מורחבת ומטאוורס ירחיבו אפשרויות "סלאשים" פיזיים, דיגיטליים וביולוגיים במקביל. אדריכלית למשל תוכל לנוע בין שני מרחבי תכנון שונים, הפיזי והווירטואלי. 

כלכלת משמעות: באם יוגשם החזון בדבר הכנסה בסיסית אוניברסלית (Universal Basic Income), היא עשויה לתרום להתרחבות "סלאשריות" מתוך בחירה, רצון פנימי ושאיפה לתרומה חברתית, במקום סלאשרים הפועלים מתוך אילוצים כלכליים. 

המילה slash באנגלית מציינת במקורהּ 'שסע, חתך, פצע'. משמעות זו התרחבה לציון slash-mark, סימן שחלופתו העברית היא כידוע "לוכסן". אך איננו ממליצים לכנות בעברית את מרובה המשרות לוכסנאי או לוכסנן. 

האקדמיה ללשון העברית אינה מחדשת מונחים על בסיס עגה לועזית אלא על בסיס משמעותם. זאת ועוד, כשמדובר במונח מקצועי (במקרה זה מונח בתחום שוק התעסוקה) חידוש המונח רצוי שייעשה בשיתוף פעולה עם אנשי מקצוע בתחום.

חלופה קצרה ו"קליטה" שאינה נשענת בהכרֵח על משמעות המונח תעלה בדרך כלל מציבור הדוברים עצמו.