מחקר בנושא - הצוות המושלם - מה גוגל למדה מהשאיפה שלה לבנות את הצוות המושלם? חושף אמיתות מפתיעות לגבי הסיבה שקבוצות עבודה מסוימות משגשגות ואחרות מדשדשות.
בעשור האחרון, גוגל - ענקית הטכנולוגיה הוציאה מילוני דולרים במדידת כמעט כל היבט בחיי העובדים שלה במטרה לחקור ולהתמקד בבניית הצוות המושלם. גוגל בחנה כל דבר, החל מהתדירות שבה אנשים מסוימים אוכלים יחד ועד התכונות המשותפות של המנהלים הטובים ביותר.
בשנת 2012, החברה יצאה ביוזמה - בשם הקוד פרויקט אריסטו - לחקור מאות צוותים של גוגל ולהבין מדוע חלקם מעדו בעוד שאחרים זינקו. Dubey, מובילת הפרויקט, אסף כמה מטובי הסטטיסטיקאים, הפסיכולוגים הארגוניים, הסוציולוגים,המהנדסים של החברה וחוקרים חיצוניים.
לא משנה איך החוקרים סידרו את הנתונים, כמעט בלתי אפשרי היה למצוא דפוסים - או כל עדות לכך שהרכב הצוות עשה הבדל כלשהו. שום דבר לא הראה ששילוב של טיפוסי אישיות ספציפיים או כישורים או רקע עשה הבדל.
כשהם נאבקו להבין מה גרם לצוות להצליח, הם התמקדו במה שמכונה ''נורמות קבוצתיות''. נורמות הן המסורות, הסטנדרטים ההתנהגותיים והכללים הבלתי כתובים השולטים.
חברי הצוות עשויים להתנהג בדרכים מסוימות כאינדיבידואלים - הם עלולים להתגרות בסמכות או להעדיף עבודה עצמאית - אך כאשר הם מתאספים, הנורמות של הקבוצה בדרך כלל עוקפות את הנטיות האישיות ומעודדות הערכה כלפי הצוות.
לאחר שבדקו יותר ממאה קבוצות במשך יותר משנה, חוקרי פרויקט אריסטו הגיעו למסקנה שהבנה והשפעה של נורמות קבוצתיות הן המפתחות לשיפור הצוותים של גוגל.
מה שהכי עניין את החוקרים היה שצוותים שהצליחו במשימה אחת הצליחו בדרך כלל בכל המשימות האחרות. לעומת זאת, נראה שקבוצות שנכשלו בדבר אחד נכשלו בכל דבר. החוקרים הגיעו בסופו של דבר למסקנה שמה שהבדיל את הצוותים ה''טובים'' מהקבוצות הלא מתפקדות הוא האופן שבו חברי הצוות התייחסו זה לזה. במילים אחרות, הנורמות הנכונות יכולות להעלות את האינטליגנציה הקולקטיבית של הקבוצה, בעוד שהנורמות הלא נכונות עלולות להכשיל קבוצה, גם אם, בנפרד, כל החברים היו מבריקים במיוחד.
אבל מה שהיה מבלבל הוא שלא כל הקבוצות הטובות נראו כאילו מתנהגות באותה צורה. לחלק מהצוותים הייתה חבורה של אנשים חכמים שהבינו איך לחלק את העבודה בצורה שווה. בקבוצות אחרות היו חברים די ממוצעים, אבל הם מצאו דרכים לנצל את היתרונות היחסיים של כולם. לחלק מהקבוצות היה מנהיג אחד חזק. אחרים היו זורמים יותר, וכולם נטלו תפקיד מנהיגותי.
החוקרים חקרו את הקבוצות, הם הבחינו בהתנהגות שכל הצוותים הטובים חלקו על פי רוב. בצוותים הטובים, החברים דיברו בערך באותו פרופורציה, תופעה שהחוקרים כינו ''שוויון בהתפלגות של קבלת תור בשיחה". בחלק מהצוותים כולם דיברו במהלך כל משימה; באחרים, המנהיגות עברה בין חברי הצוות ממשימה למשימה. אבל בכל מקרה, עד סוף היום, כולם דיברו בערך באותה כמות. כל עוד לכולם הייתה הזדמנות לדבר, הצוות הצליח, אבל אם רק אדם אחד או קבוצה קטנה דיברו כל הזמן, המודיעין הקולקטיבי ירד.
